מוזיקת היפ הופ משנות ה-90 באמריקה

מקורות ההיפ הופ

תרבות ההיפ הופ הגיחה מהגטאות העירוניים של העיר ניו יורק באמצע שנות ה-70. בשלב זה, העיר עמדה בפני דעיכה כלכלית עקב השפעות הגלובליזציה, ומגיפות פשיעה חמורות ומגיפות סמים השתוללו. בנוף האורבני הזה, לא ניתנו לבני הנוער בניו יורק משאבים רבים או מוצאים לביטוי. רבים קיבלו את המסר שחייהם אינם ראויים כלל לחיות. תרבות ההיפ הופ נולדה מתוך הכרח, מתוך הכרח לבטא, מתוך הכרח לתקשר, מתוך הכרח לשרוד. "ארבעת האלמנטים" של היפ הופ, DJing, MCing, ברייקדאנס ואמנות גרפיטי, נוצרו על ידי בני נוער שוליים בניו יורק כדי לשרוד את הסביבה האורבנית, לתת קול לחוויות ולסיפורים שלהם וליצור תרבות מעצימה. ארבעת האלמנטים הללו אפשרו גם לקבוצות הנוער הללו ליצור מרחבים בטוחים שבהם יוכלו להיפגש, לבנות קהילה ולשרוד.

הגדרת מאפיינים של היפ הופ משנות ה-90

לתרבות ההיפ הופ היו איטרציות רבות, כאשר המוזיקה ותת התרבות מתפתחים עם כל דור של אמנים ומעריצים. למוזיקה ולסגנון מכל תקופה יש סאונד, נושאים והשפעות ייחודיים משלו. שנות ה-90 היו עשור שבו צמח ההיפ הופ. אמנים חקרו נושאים, צלילים וסגנונות חדשים שלא היו קיימים בעשורים הקודמים. האמנים במיוחד היו מודעים יותר מבחינה חברתית ומודעים לנושאים הפוליטיים של היום. היה הרבה פחות מהדימוי והסגנון של ה"גנגסטה" שהיו נפוצים יותר בשנות ה-80. גם תרבות ההיפ הופ בשנות ה-90 הושפעה מאוד מהופעת הטכנולוגיות החדשות והאינטרנט. נוצרו סגנונות חדשים של מוזיקה, צלילים וז'אנרים כמו היפ הופ ו-R&B, בעוד תנועות חברתיות ותרבותיות חדשות כמו תרבות סייבר, אוטוסטרדת המידע וסייברפאנק.

הפופולריות של Gangsta Rap

גנגסטה ראפ היה סגנון מוזיקת ראפ שהופיע בסוף שנות ה-80 וצבר פופולריות בשנות ה-90. סגנון מוזיקת הראפ התאפיין בנושאים של אלימות, סמים, שנאת נשים ונושאי "גנגסטה" אחרים. הנושא והסגנון של הגנגסטה ראפ זעמו על רבים, במיוחד נשים ואלה שחשו שהוא מנציח סטריאוטיפים שליליים של אנשים שחורים. גנגסטה ראפ זכה גם לביקורת על האדרת אלימות, סקסיזם ותיאור שלילי של קהילות עירוניות. הגנגסטה ראפ היה שנוי במחלוקת מכיוון שהוא היה אלים ושונאת נשים בצורה קיצונית, והוא זכה לביקורת רבה מהציבור הרחב. עם זאת, למרות המחלוקת שאפפה את הז'אנר, גנגסטה ראפ היה אחד מסוגי המוזיקה הפופולריים ביותר בשנות ה-90. ניתן לייחס את הפופולריות של גנגסטה ראפ למספר גורמים, כולל העובדה שהוא היה מתוזמן היטב, קל להבנה וניתן לקשר עם אנשים רבים.

תור הזהב של ההיפ הופ: 1990-1994

תור הזהב של ההיפ הופ נחשב לרוב שנות ה-90. במהלך תקופה זו, רבים מהאמנים המשפיעים והפופולריים ביותר צצו, והז'אנר השתנה מאוד מהעשור הקודם. שנות ה-90 היו תקופה של שינוי חברתי גדול, במיוחד עבור קהילת ההיפ הופ. התרבות הפכה למודעת יותר מבחינה חברתית והחלה לשקף את הסוגיות הפוליטיות והתרבותיות העומדות בפני המדינה. לדוגמה, אמנים כמו Public Enemy ו-NWA מתחו ביקורת על המתיחות הגזעית הגוברת במדינה ועל האכזריות המשטרתית נגד אפרו-אמריקאים. גם המוזיקה של שנות ה-90 השתנתה מאוד מהעשור הקודם. אמנים בחנו נושאים וצלילים חדשים, בעוד המילים שיקפו פרספקטיבה מודעת חברתית יותר. הקצבים בשנות ה-90 היו מורכבים וניסיוניים יותר, בעוד סגנונות המוזיקה היו מגוונים יותר.

הצד האפל של ההיפ הופ: אמצע שנות ה-90 עד תחילת שנות ה-2000

ככל שההיפ הופ גדל יותר ויותר, התרבות החלה להשתנות במידה ניכרת. סצנת ההיפ הופ והמוזיקה הפכו ליותר ויותר מסחריות, והאמנים הפכו למיינסטרים יותר. במהלך אמצע שנות ה-90, נושאי הגנגסטה ראפ של העשור הקודם עדיין היו נוכחים ברבים מהשירים, למרות שהם היו פחות מקובלים מבחינה חברתית. עם זאת, אמצע שנות ה-90 היו גם תקופה של תהפוכות פוליטיות גדולות, במיוחד בארה"ב. הפיגוע באוקלהומה סיטי ב-1995, הדחת הנשיא קלינטון, עליית תנועת המיליציה והעלייה בפשעי השנאה נגד מוסלמים ואפרו-אמריקאים היו כמה בעיות שהמדינה התמודדה איתם. לאורך אמצע שנות ה-90, סצנת ההיפ הופ התמסחרה יותר ויותר. רבים מהנושאים בשירים הפכו ליותר מיניים, והאמנים הפכו ליותר מיינסטרים וגלויים מאוד בתקשורת. זו הייתה גם תקופה שבה היפ הופ ספג ביקורת קשה, במיוחד על ידי הדור המבוגר שחש שהמוזיקה והתרבות משפיעות לרעה על החברה.