ז'אנרים רבים של מוזיקה בשנות ה-70

רוק פסיכדלי

אחד הז'אנרים הפופולריים ביותר של המוזיקה משנות ה-70 היה רוק פסיכדלי. בדומה היום, היו הרבה סוגים של להקות שניגנו בסגנון הזה. עם זאת, שלא כמו היום, כל הלהקות הללו חלקו קישור משותף. מוזיקת רוק פסיכדלית הייתה כולה ניסויים ופריחה של גבולות עם הסאונד עצמו. מפסיכדליה ועד פולק-רוק, בז'אנר הזה יש קצת מהכל. אמנים כמו The Rolling Stones ו-The Grateful Dead הם מהאמנים הידועים ביותר מחוץ לז'אנר הזה.

רוק מבוסס בלוז

ז'אנר המוזיקה הפופולרי ביותר בשנות ה-70 היה, ללא ספק, רוקנרול. העשור ראה עלייתם של תת-ז'אנרים חדשים רבים, אך הבסיס של רוב הסגנונות הללו עדיין היה נטוע ברוקנרול מבוסס בלוז. הז'אנר הזה נוצר בשנות ה-50 עם אמנים כמו אלביס פרסלי וג'רי לי לואיס, אבל הוא יגיע לשיאו בשנות ה-60 לפני שיפנה את מקומו לסגנונות אחרים. במקביל לשינוי הזה, מוזיקאים הפכו ניסיוניים יותר עם הצלילים שלהם כמו גם עם המילים שלהם. אולי אחת הדוגמאות הטובות ביותר היא האלבום Blood on the Tracks של בוב דילן משנת 1975 שיש בו שילוב של בלדות רגשיות ושירים שנחשבים לרוב לאוטוביוגרפיים. האלבום הזה גם סימן מעבר מפולק לקאנטרי עבור מאזינים רבים.

מתכת כבדה

ההבי מטאל הגיח מהרוק הקשה של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. שורשי ההבי מטאל יכולים להתחקות אחריהם ללהקות כמו לד זפלין ובלאק סאבאת', שהתחילו להתנסות בריפי גיטרה כבדים ושירה קשוחה בסוף שנות ה-60. ככל שחלף הזמן, להקות כמו ג'ודס פריסט ואיירון מיידן סייעו לפופולריות של ז'אנר שנודע בתור מטאל כבד.

דיסקו ומוזיקה אלקטרונית

דיסקו היה הז'אנר הפופולרי ביותר של התקופה. זהו סגנון מוזיקת ריקוד שצמח באמצע שנות ה-70 מניו יורק. הוא משלב אלמנטים של נשמה, פאנק ולטינית עם מוזיקת ריקוד ופופ אמריקאית מסורתית. דיסקו הפך לתופעה כלל עולמית שלמשך זמן מה האפילה על מוזיקת הרוק כצורה השלטת של מוזיקה פופולרית. דיסקו ראה גם פיצוץ בטכניקות הפקת אולפן כמו סינתיסייזרים ו-vocoders שיעצבו את המוזיקה האלקטרונית במשך עשרות שנים קדימה. המוזיקה האלקטרונית נהנתה מהתעוררות משלה בשנות ה-70. עם הפיכת הדיסקו למיינסטרים יותר, אמנים רבים החלו להתנסות בסגנונות אחרים של סאונד אלקטרוני. אחד מהסגנונות הללו היה סינת'פופ, ששילב מנגינות אמנותיות עם טכנולוגיית הסינתיסייזר החדשה כדי ליצור נוף סאונד ייחודי שלא דומה לשום דבר שנשמע בעבר בתחנות רדיו מיינסטרים. ז'אנרים מוזיקליים אלקטרוניים נוספים שהופיעו בתקופה זו כוללים האוס, טכנו, היפ הופ ואלקטרו-פונק.

מוזיקה לטינית וספרדית

מוזיקה לטינית וספרדית מהעשור התפתחה כז'אנר חדש עם אמנים כמו קרלוס סנטנה, Buena Vista Social Club, מאנה וסלינה. אמנים אלה שילבו רוק ובלוז עם סגנונות לטיניים מסורתיים ולעתים קרובות שילבו גם מקצבים אפריקאיים. מוזיקה לטינית עדיין פופולרית מאוד היום, אבל בשנות ה-70 היא עלתה כז'אנר חדש לגמרי. זה היה בעיקר הודות לאקלים הפוליטי של אמריקה באותה תקופה שגרם לאנשים להרגיש שהם חיים בכור היתוך תרבותי. בנוסף למוזיקה הלטינית, היה גם קצת מעבר לסגנונות קובנים כמו סלסה, שזכתה לפופולריות על ידי קבוצות כמו סיליה קרוז ווילי קולון. באופן כללי, פרק זמן זה ראה התעניינות מוגברת בכל הדברים ההיספניים.

סיכום

שנות ה-70 היו זמן של שינויים. אמנים התנסו בז'אנרים מוזיקליים חדשים, ולעתים קרובות שילבו השפעות חיצוניות. התוצאה הייתה נוף מוזיקלי מגוון. הרוקנ'רול היה הז'אנר הדומיננטי של העשור. זה הפך לז'אנר המוזיקה הפופולרי ביותר בארצות הברית, בין השאר בשל הופעתו של רדיו FM. אמנים כמו הרולינג סטונס ו-Creedence Clearwater Revival עזרו לשמור על הרוק בחיים, בעוד שאמנים חדשים כמו Aerosmith ו-AC/DC עזרו לבסס את הרוק כז'אנר משלו. רוק פסיכדלי היה גם ז'אנר פופולרי של מוזיקה בשנות ה-70. אמנים כמו פינק פלויד, The Grateful Dead ו-Black Sabbath מילאו תפקיד חשוב בעיצוב הז'אנר הזה. רוק מבוסס בלוז הופיע כז'אנר מרכזי בשנות ה-70. הז'אנר הזה הונע בעיקר על ידי להקות בלוז-רוק בריטיות כמו לד זפלין ואריק קלפטון. מטאל כבד הופיע גם בשנות ה-70. הז'אנר הזה הונע בעיקר על ידי להקות בריטיות כמו בלאק סבאת', דיפ פרפל וג'ודס פריסט, שעזרו לבסס את ההבי מטאל כתופעה בינלאומית. דיסקו ומוזיקה אלקטרונית הפכו פופולריים בשנות ה-70.