הסנדק של הנשמה הוא ג'יימס בראון

ג'יימס בראון היה כמעט חבר ב-Temptations

בתחילת הקריירה שלו, ג'יימס בראון היה כמעט חבר ב-Temptations. הוא התגלה על ידי מפיק תקליטים והציע לו חוזה הקלטות, אבל אמו איבדה את החוזה, מה שהיה הופך אותו לחבר ב-Temps. מאוחר יותר ניתנה לו הזדמנות נוספת להקליט וחתם ב-King/Federal. ב-1957 הוא הקים להקה ווקאלית בשם The Flames, ואז נולדו ה-Famous Flames, בלייבל King Records. הקבוצה כללה את הזמרים בובי בירד, בייבי לויד סטאלוורת' וחברים לא ידועים דאז ב-Temptations, אוטיס וויליאמס ומלווין פרנקלין (שני האחרונים היו חברי ילדות של בראון). הלהבות היו מופע הפתיחה של ריצ'רד הקטן. ההשראה של בראון הגיעה מלראות את המופע של ריצ'רד, והוא קיבל את הרעיון שיש מאחוריהם מופע של זמרים מרובים, כמו גם להקה גדולה. בקרוב הוא ישתמש בפורמט הזה כאטרקציה העיקרית בהופעות שלו, למרות שהיה אמור לשנות את סגנון המוזיקה שיבצע.

הוא היה חלוץ בגרוב הפוליריתמי שהפך להיפ הופ וראפ

הנוכחות הבימתית וההצגה של בראון נותרו ללא תחרות מאז ההופעות הראשונות שלו בתחילת שנות ה-50, כשעדיין היה זמר גוספל. הפרסונה שלו כמבצע היא ללא תחרות בכל ז'אנר מוזיקה. אף בדרן מעולם לא היה מגוון יותר מבחינה סגנונית, או השפיע באותה מידה בכל מרכיב במלאכתו. מופעי הבמה המוקדמים של בראון התאפיינו במוזיקה שהייתה כמעט לחלוטין אקוסטית, אך ככל שהתקדמו שנות ה-60, הוא החל לשלב בהופעותיו אלמנטים של נשמה ורית'ם אנד בלוז. עד מהרה הוא הפך לאחד האדריכלים של "סאונד ג'יימס בראון" האיקוני כיום, מונח שנטבע על ידי בראון עצמו, כמו גם כמה אמנים ומפיקים משפיעים אחרים שסייעו ביצירת המוזיקה שלו, כולל טדי ריינולדס, יואי P. Meaux, ובעיקר, טימי שו.

הוא היה בעל השפעה כמו אלביס פרסלי, הביטלס ומייקל ג'קסון

השוואה מהירה בין רשימת האמנים שהושפעו מהמורשת של ג'יימס בראון לבין אלה שהושפעו מאלביס פרסלי, הביטלס או מייקל ג'קסון מגלה ניגוד מוחלט. בעוד שלכל אחד מהאמנים הללו הייתה השפעה ברורה ובלתי ניתנת להכחשה על התרבות, אפשר לחבר אליהם פחות אמנים ספציפיים כבעלי השפעה דומה. כמעט בוודאות ניתן לייחס זאת לעובדה שג'יימס בראון היה האמן הראשון והיחיד מסוגו. הקריירה של בראון החלה עם שחר הרוק'נרול והמשיכה גם בעידן הדיגיטלי. בראון היה המבצע המשפיע והמשמעותי ביותר בתקופתו, והשפיע על כל המבצעים האחרים של זמנו, ולאף פרפורמר מכל דור לא היה המוזיקה שלו חלק מהרפרטואר שלו. המוזיקה של בראון נדגמה וכוסתה על ידי אמנים מגוונים כמו מייקל ג'קסון, הביטלס, דיוויד בואי, ליטל ריצ'רד, שר, הסקס פיסטולס, ג'יי זי, ברברה סטרייסנד ומריה קארי.

לעתים קרובות מייחסים לו את המצאת ברייקדאנס

תנועות הריקוד של בראון היו אגדיות. המפורסמת שבהן הייתה תנועת ה"שריטה" שלו, שאותה עשה בשיר "Get Up Offa That Thing". לעתים קרובות מדווחים על תנועת ריקוד זו כצעד הריקוד הראשון המתועד. בשירו "The New Breed" הוא אומר שהוא מביא סוג חדש של קרקע, סוג חדש של סאונד ודרך חדשה לרקוד. ההופעה האחרונה של בראון הייתה בוודסטוק 99'. בראון הסתובב והופיע בעקביות מאז תחילת שנות ה-50, ובסוף שנות ה-90, בגיל 68, הוא עדיין הופיע לפחות 100 הופעות בשנה. ב-1998 הוא הוזמן להופיע בוודסטוק 99', ולמרות שנרתע, הוא הסכים. הוא הוזמן להופיע ביום השלישי של הקונצרט, היום הראשון שבו פסק הגשם וניתן היה לבצע את הקונצרט, וההופעה שלו הייתה הראשונה שבוצעה באותו יום. הופעתו של בראון בקונצרט הייתה חזרה ניצחת לצורה. הוא אפילו לבש את אותה תלבושת וכומתה שלבש כמעט 40 שנה קודם לכן. הוא פתח ב-"Living in America", ובסוף השיר, הוא נפל על ברכיו וקרא: "אני חוזר!"